אני מכורה. למה ? ללא לחיות או יותר נכון לחיות בתוך דימיון אני יכולה לבלות שעות על גבי שעות בלדמיין חיים שונים שלא שייכים לי לא נמצאים אצלי ואולי גם לעולם לא יהיו ההתמכרות הזאת החלה לפני כשמונה שנים מגיל צעיר אף אחד לא יודע אליה אני יודעת אליה.
יש לי חברות ואנשים שאני מכירה שמוכרים לסמים לאלכוהל לסיגריות ותמיד הסתכלתי מהצד ושאלתי איך הם לא מסוגלים לקום ולראות את הבעיה, אבל התחלתי להבין שאני נמצאת בבעיה אני לא בסדר אני לא יכולתי להבין מה יש לי למה אני עושה את מה שאני עושה אפילו לא הבנתי איך זה התחיל? למה זה התחיל ?. ומתי הבנתי שאני מכורה כשהתחלתי להסתכל מסביבי על האנשים שאיתי על החיים שלהם אל הדברים שהם עושים ורק אני לא התקדמתי. נראה לי בגלל שהטרידו אותי מינית או אולי בגלל החרם או הפחדים שלי או הדברים שעברתי או העוני שאני חייה בו ואף פעם לא ראיתי דברים רעים בחיים שלי ראיתי רק הפרעות קטנות שיעברו אני חולמת על עתיד גדול בשבילי אבל אני שונאת את ההווה הוא משמעמם אין בו כלום אין בו חיים למה כי התעסקתי יותר בלהפוך את המציאות המדומה שלי למושלמת תמיד חיפשתי אחרי הרגע המושלם פעם הייתי עושה את זה מאהבה היום אני שונאת כול רגע ורגע מרגיש כמו ביזבוז של זמן של יכולת אני מבינה דברים שחסרים לי אני מבינה את הנפש שלי הגיע הזמן שלי לצאת מההתמכרות ולהתחיל לחיות חיים אמיתים גם אם זה מפחיד תאחלו לי בהצלחה .
;){kind=link}